<h1>התשב"ץ סימנים רמ"ב—רמ"ד</h1>
<h2>דף כט:</h2>
אדם ההולך בדרך אינו צריך להתפלל תפילת הדרך כי אם פעם אחת בתחילת היום ואף אם ינוח בעיר אחרת באמצע הדרך שעה אחת כשיצא משם אין צריך להתפלל. ושאלתי למהר"ם למה תפלת הדרך חותמת בברוך הואיל ואינה פותחת בברוך ואמר לי שהוא מסמיך אותם לצאת מן הברכות הפותחות בברוך כגון לאחת מאותן ברכות לשכוי בינה: אם אדם רוצה לילך פרסה אחת. שהיא ד' מילין. שהם שמונת אלפים אמות. יתפלל תפילת הדרך. אבל פחות מכן אינו צריך לברך. ואם יש לו לילך פרסה ושכח לאומרו יכול לומר עד פרסה.
